הנהג "פגע וברח" – קרנית תשלם/ יעל בינדמן, עו"ד - נתנאל בירן משרד עורכי דין

תאונות "פגע וברח" הפכו לצערנו, בעת האחרונה, למכת מדינה. כך למשל, משרדנו ייצג ילד רך בשנים כבן 9 בלבד, אשר חצה לתומו כביש סמוך לביתו ולפתע קרס עולמו, רכב דרס אותו והוא נפל ואיבד הכרה. כעבור מספר דקות, כאשר הילד התעורר, כשהוא מוקף רק באנשים זרים שהיו עדים לתאונה, ביקש שיאתרו ויזעיקו את בן זוגה של אמו וכך היה.

משהגיע האחרון למקום התאונה ושמע בחטף מהנוכחים במקום את שאירע, כל יהבו וכל מחשבותיו הופנו לדאגה ולטיפול בילד הפצוע. בתוך-כך, הוא הרים אותו בידיו ונשא אותו לבית סבתו, מבלי לדרוש מנהגת הרכב הפוגע פרטים מזהים ומבלי לקחת את פרטיהם של העדים לתאונה,  שיתכן והיה ברשותם פרטים אודות הנהגת הפוגעת. 

בעקבות התאונה, הילד שבר את עצם הבריח, כף הרגל וחלה הידרדרות במצבו הנפשי, שהצריך טיפול בשיחות פסיכולוגיות וטיפול תרופתי. אמנם ידוע לכל, כי ״קרנית״ – הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים - הינה גוף ממשלתי שהוקם מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ונועדה לפצות את הנפגע בתאונת דרכים בגין נזקי הגוף שנגרמו לו, במצב בו הרכב הפוגע לא היה מבוטח, או לחילופין, במצב בו לא ניתן לאתר את בעלי הרכב הפוגע.

עם זאת, בפסק דין קרנית נ׳ הורביץ, נקבע מבחן ״השקידה הסבירה״, לפיו על התובע פיצויים מקרנית, במקרה של תאונת ״פגע וברח״, להוכיח, כי עשה מאמצים מרביים על מנת לאתר את פרטי חברת הביטוח של הנהג הפוגע ומשלא הצליח בכך, בנסיבות מסוימות, יהיה זכאי לקבלת הפיצויים.

משקרנית סירבה לשלם לילד את הפיצוי המגיע לו בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה, המקרה הגיע לפתחו של בית משפט השלום בתל­-אביב ונדון בפני כבוד השופט רמי חיימוביץ, באמצעות תביעה שהגיש משרדנו בשם הילד ואמו.

קרנית טענה בדיון, כי בן זוגה של אמו של הילד, שהגיע למקום התאונה, לא פעל בשקידה סבירה על מנת לאתר את פרטי הנהגת הפוגעת ומשכך, לא קמה לילד הזכאות לפיצוי.

משרדנו טען מנגד, כי הפסיקה הטילה ספק בשאלה האם ניתן להטיל אחריות כלשהי על קטין שנפגע בתאונת דרכים ולשלול ממנו את זכותו לקבלת פיצוי מקרנית, זאת בשל העובדה שפרטי הרכב הפוגע לא ידועים לו בשל מעשה או מחדל כלשהו של אחד מהוריו ומשכך - ובמקרה שלנו בחזקת קל וחומר - כי לא ניתן להטיל אחריות שכזו על הילד כשמבצע המחדל כלל לא משמש כאפוטרופוס החוקי.

משרדנו הוסיף וטען, כי המקרה דומה למצב בו במקום בן זוגה של אמו של הילד, היה מגיע לזירת התאונה הספר של הילד, או הדוור, או המורה בבית הספר, או המוכר במכולת שהילד מאוד אוהב וקונה אצלו מדי יום ביומו שוקו בשקית ולחמנייה­ - האם נוכחותם של מי מאותם אנשים בתאונה ורשלנותם בנטילת פרטי הנהגת הפוגעת היו שוללים מהילד את הפיצוי כשברור שאף אחד מהם אינו האפוטרופוס החוקי של הילד) בדיוק כפי שבן זוגה של אמו אינו האפוטרופוס שלו)?

בית המשפט קיבל לבסוף את עמדתנו במלואה וקבע, כי בכל הנוגע למבחן "השקידה הסבירה" אין לייחס לילד אשם בשל התנהגות הוריו, כל שכן במקרה הנוכחי, בו ממילא אין קרבת משפחה חוקית בין הילד לבין בן זוגה של אמו, הוא לא אביו הביולוגי, לא אביו המאמץ ואינו אפוטרופסו, וללא זיקה חוקית­, ספק אם ניתן להטיל על הילד אחריות בשל התנהגותו של בן זוגה של האם.

מחלוקת נוספת התעוררה בין הצדדים בסוגיית גובה הפיצוי שהילד צריך לקבל ובהתאם להחלטת בית המשפט, הוא נבדק על-­ידי ארבעה מומחים רפואיים, בתחומים שונים: אורתופדיה, רפואת עיניים, נוירולוגיה ופסיכיאטריה.

בתחילה, כל המומחים סברו שלילד לא נותרה נכות כלשהי כתוצאה מהתאונה. אך שלושה מהמומחים, לאחר שנחקרו על-ידי משרדנו, נאלצו להסכים לבדוק את הילד בבדיקה חוזרת. האורתופד ורופא העיניים נשארו בדעתם המקורית, אך הפסיכיאטר שינה את דעתו וקבע שבכל זאת נותרה לילד נכות נפשית בשיעור של 7.5%. למרות שקרנית טענה שהפסיכיאטר שגה בחוות דעתו המתוקנת ולילד לא נגרם כל נזק, בית המשפט לא מצא לנכון להתערב בקביעתו של המומחה ואימצה.

בסיכומו של דבר, ובהתחשב באחוזי הנכות הנמוכים יחסית שנקבעו לילד, בית המשפט פסק לטובתו פיצוי לא מבוטל על סך של 256,726 ₪  (!).   מאמר זה, אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי ואין להסתמך על האמור בו מבלי להיוועץ עם עו"ד העוסק ובקיא בתחום.

יעל בינדמן, עו"ד - נתנאל בירן משרד עורכי דין.