חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי – ראשיתו של עידן חדש לחייבים / עו"ד יפעת בן דוד בוסטוס
במאמר זה אציג את מושגי היסוד בהליך חדלות הפירעון, שלבי ההליך עבור היחיד ועבור התאגיד, מהות החוק, תכליותיו ו היתרונות שהביא עימו עבור החייבים .
אנו נמצאים במצב מאד לא רגיל, התמודדות יומיומית עם קשיים, אבטלה, מאות חייבים נטלו הלוואות בכדי לסגור חובות ונראה כי ישנה עוד דרך ארוכה עבורם על מנת להשתקם ולהשתלב במרקם החיים הכלכלי, כאן נכנס המחוקק והביא עימו בשורה לעולם החייבים, אשר מעניקה להם תקווה לצאת מהחובות ולהתחיל חיים חדשים.
ביום 15 בספטמבר 2019 נכנס לתוקפו חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח – 2018 .
חדלות פירעון הינו אירוע כלכלי, בו מעורבים מספר גורמים, הדורש תשובות לשאלות כלכליות וערכיות. דיני חדלות הפירעון נועדו כדי לקבוע הסדרים שיאזנו בין האינטרסים, הגורמים המעורבים, הנושים, החייבים והאינטרס הציבורי הכללי. חוק חדלות פירעון מייצר תמריצים, שיסייעו לחייבים להסדיר מוקדם ככל האפשר את חובותיהם ולצאת לדרך חדשה. עד הרפורמה בדיני חדלות פירעון וכניסתו לתוקף של חוק חדלות פיקעון, החוק היה מבוסס על פקודות מנדטוריות ארכאיות (פקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"מ – 1980, ופקודת החברות (נוסח חדש) התשל"ג – 1983).
מהות הרפורמה ומטרת החוק החדש היא חקיקה מודרנית שתיצור הליכים מהירים ויעילים ותצמצם בירוקרטיה הקיימת עד ערב כניסתו לתוקף של חוק זה. החוק מגדיר מערכת איזונים במסגרת ההליך בין טובת הנושים לטובת החייב וקובע מסגרת חוקתית אחת אשר תכלול את שני סוגי החייבים: יחידים ותאגידים.
אדם שהסתבך בחובות גדולים, זקוק לעזרת המחוקק, לקבל "פסק זמן" מחובותיו. כשהחובות גדולים מדי או כשהאדם אינו מצליח להגיע להסדר עם נושיו, מציע המחוקק פיתרון לאותו אדם, ובסופו של יום יזכה להפטר מחובותיו, על מנת שיוכל, לאחר מספר שנים להשתלב בכלכלה ולחיות בכבוד.
המחוקק שינה את הטרמינולוגיה של פשיטת הרגל באמצעות הרפורמה של חוק חדלות פירעון והמינוח המקובל הינו "תאונת דרכים כלכלית" ולא "פשיטת רגל", "חייב" מעתה יקרא "יחיד" והנאמן הוא זה שימלא תפקידים כמו "מנהל מיוחד", "מפרק זמני" ו"מפרק קבוע וכן תפקיד של "מנהל הסדר הנושים" .
מטרות החוק :
- המטרה הראשונה שהחוק מציב הינה להביא לשיקומו הכלכלי של היחיד .
- המטרה השנייה היא לקדם את שילוב היחיד במרקם החיים הכלכליים. אדם השרוי בחובות גדולים, נתקל בהמון מחסומים, אין באפשרותו להשתלב בשוק העבודה או לנהל עסק, להחזיק כרטיס אשראי או לנהל חשבון בנק ועוד מגבלות קשות ומעיקות על חיי היום יום של היחיד.
- המטרה השלישית הינה השאת שיעור הפירעון לנושים על ידי תימרוץ חייבים לנהוג בתום לב, דיווח אמת על הכנסותיהם ונכסיהם ודיווח על נכסים שהעבירו. יחיד שינהג בתום לב, יגיע להפטר בסופו של יום. דרך נוספת להשיא את פירעון החוב היא השתת תשלום חודשי על ידי צווי תשלומים חודשיים - אלה נקבעים על פי אמות מידה ערכיות ומוסריות, ביניהן גילו של החייב, מצבו הבריאותי, התלויים בו ועוד, תוך התחשבות בנסיבות מיוחדות (כמו מחלה של בן משפחה לדוגמא) .
- המטרה הרביעית היא הגברת הוודאות והיציבות של הדין, קיצור הליכים והפחתת הנטל הבירוקרטי. ההסדרים הקבועים בדין הקיים מיושנים ואינם מותאמים למציאות המודרנית. חוק חדלות הפירעון מבקש לתקן ולהסדיר באופן ברור וכרונולוגי את כל הליך חדלות הפירעון. זאת במטרה לעגן בחקיקה הסדרים ברורים שיעניקו לשוק יציבות ויאפשרו את התפתחותו בתוך מסגרת חקיקתית יציבה.
מהות הרפורמה בדיני חדלות הפירעון
חוק חדלות הפירעון נועד לתקן את המצב המתואר לעיל ולספק לכלכלה הישראלית חקיקה מודרנית בתחום זה.
יחד עם הסדרת הדין המהותי, החוק מגיש שינוי מבני ברשויות האמונות על יישום הדין: בתי המשפט, הכונס הרשמי ורשות האכיפה והגביה. זאת במטרה ליצור הליכים מהירים ויעילים ולצמצם את הביורוקרטיה הקיימת בתחום.
מטרות דיני חדלות הפירעון של יחידים ושל תאגידים אינן זהות, הדינים החלים על יחידים נותנים משקל רב יותר לשיקום החייב ולשילובו במרקם החיים הכלכליים תוך שמירה על כבודו. ההבדלים בין חייב יחיד לתאגיד משפיעים על מבנה ההליכים ועל האיזונים שיש לעשות במסגרת ההליך בין טובת הנושים לטובת החייב.
הסדר חוב הוא אירוע משפטי המשנה את תנאי החוב של חייב כלפי נושיו כאשר השינוי הוא לטובת החייב. הסדר חוב מאפשר לתאגיד, ליחיד או לישות מדינית, המצויים במצוקה פיננסית, לדון מחדש בתנאי חובותיהם, במטרה לשפר את מצב הנזילות שלהם, או לחזור מחדש למצב של נזילות, כך שיוכלו להמשיך בפעילותם הרגילה.
הסדר חוב נבדל מהליך חדלות פרעון בכך שהוא יותר הסכמי – במקום הכפייה על כלל מחזיקי החוב, המאפיינת את הליכי חדלות הפרעון, קיימת הסכמה חוזית בין הנושים לחייב על הפחתת שיעור החוב. במקרים כאלו, הסדר החוב מתנהל מחוץ לבית המשפט . עם זאת, גם הסדרי חוב יכולים להיכנס תחת דיני חדלות הפירעון. זאת, בכל מקרה בו קיימת כפייה מסוימת על נושים שהתנגדו להסדר (לשם כך נדרשת הסכמה של רוב מיוחד מבין הנושים וכן אישור של בית משפט).
בהסדר חוב הנזק לחייבים ולנושים הוא לרוב נמוך מזה שבהליך של חדלות פרעון, ולכן משמש כאלטרנטיבה עדיפה. העלויות העיקריות לחייבים המקושרות עם הסדרי חוב הן הזמן והמאמצים הדרושים בהתמקחות עם הבנק, הנושים, הספקים ורשויות המס. הסדר חוב לרוב מערב הפחתה של החוב והארכה של תנאי התשלום.
בהסדרי חוב מסוימים, בעיקר של אג"ח שהנפיקו חברות ציבוריות שמניותיהן נסחרות, עשויים בעלי האג"ח להסכים לביטול של חלק מהחוב, או במקרים נדירים של כולו, בתמורה לקבלת חלק מהון המניות בחברה. עסקאות כאלו מתרחשות כאשר תאגידים גדולים נקלעים למצוקה פיננסית קשה, במצב בו החובות של החברה ביחס לנכסיה הם כה גדולים, עד שאין לנושים כל יתרון בניסיון להפנות את החברה להליך של חדלות פרעון, במסגרתו שיעור החוב שיוחזר יהיה נמוך יחסית, ואין ביד החברה לשלם את החוב גם בדרך של פריסה. הסדרי חוב אלה עשויים להסתיים לעיתים בהשתלטות של בעלי האג"ח על החברה, והם ממשיכים להפעילה כ"עסק חי" (עסק שאינו בסכנת חדלות פרעון בעתיד הקרוב). כתוצאה מכך, חלקם של בעלי המניות המקוריים מדולל ולעיתים אף נמחק כליל.
ניהול הליכי חדלות פירעון לגבי החייב שהוא יחיד – חלק שלישי של חוק חדלות פירעון, והקו המנחה של חלק זה הוא ראייתם של הליכי חדלות פירעון של יחיד כהליכים שבהם שיקום החייב הוא תכלית מרכזית. המבנה של ההליך מכוון להשגת תכלית זו.
חידוש העיקרי בחלק זה הוא העברת ניהולם של חלק גדול מההליכים מבית המשפט לגורמים מינהליים. הליכי חדלות פירעון בבקשות חייבים בעלי חובות בהיקף נמוך של עד 150,000 ש"ח יתנהלו במלואם לפני רשם הוצאה לפועל ולא בבית משפט. בשאר ההליכים יהיה הממונה אחראי על ניהולם השוטף של הליכי חדלות הפירעון.
חידוש עיקרי נוסף הוא במבנה ההליכים. הליך חדלות הפירעון של יחיד יחולק לשתי תקופות :
תקופה ראשונה : תקופת בדיקה שבמהלכה ייבחן מצבו הכלכלי של החייב והתנהלותו לפני הכניסה להליכים ובמהלכם. תקופה זו תחל עם מתן צו פתיחת ההליכים ובמהלכה תחול הקפאת הליכים על היחיד.
תקופה שניה : עם תום תקופת הבדיקה תיקבע ליחיד תכנית שיקום אשר עם השלמתה יופטר היחיד מחובותיו. אם אין ליחיד כל יכולת לשלם לנושיו, הוא יופטר מחובותיו באופן מיידי -"הפטר לאלתר".
תכנית השיקום כוללת הוראות בדבר ניהול נכסי היחיד ומימושם במידת הצורך, התשלומים העיתיים שעליו לשלם והוראות לגבי הפעלת עסקו (במידה וישנו). במסגרת תכנית השיקום יהיה ניתן לקבוע כי על היחיד להשתתף בתכנית להכשרה כלכלית.
ישנם קריטריונים להגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים ואלה מפורטים בחוק, כשהראשון בהם הוא חובת תום הלב, אם יתברר כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב, יחויב מגיש הבקשה בהוצאות משפט. לבקשה יצורפו תצהיר החייב וכל מסמך אחר שידרוש השר, כמו כן , העתק הבקשה יועבר לממונה, אם המגיש הוא נושה, יועבר העתק גם לתאגיד.
עד קבלת הצו לפתיחת הליכים, יוכל המבקש להגיש בקשה לסעדים זמניים, לשיקול דעתו של בית המשפט לאחר בחינת החומר המצוי בידיו, והדיון בבקשה יתקיים במעמד שני הצדדים או רק במעמד צד אחד, אם שוכנע בית המשפט כי "יש חשש סביר שהשהיית הדיון עד לקיומו במעמד הצדדים תסכל את מתן הסעד או תגרום למבקש נזק חמור " ( סעיף 18 לחוק חדלות פירעון ).
הבראת חברה, הסדרי חדלות פירעון
הבראה היא הליך חדלות הפירעון החל על תאגידים שבסופו התאגיד ממשיך להתקיים. במקום לחלק לנושים את תמורת הנכסים עצמם, כפי שנעשה בפירוק, הנושים מקבלים זכויות חדשות כלפי התאגיד, חלף הזכויות שהיו להם ערב ההליך. לצד שינוי משפטי זה, מקובל שהתאגיד גם יעבור תהליך של הבראה כלכלית, שעיקרה חיסול פעילויות בלתי-רווחיות והתמקדות בתחומי פעילות (קיימים או חדשים) שיאפשרו לתאגיד לחזור ולהרוויח בעתיד.
בישראל, דגם הבראת החברות, שנקבע תחילה בסעיף 233 לפקודת החברות ועבר לסעיף 350 לחוק החברות, מושפע רבות מהדגם האמריקני. פרקטיקות כמו מתן צו הקפאת הליכים במעמד צד אחד וניהול החברה, בתקופת ההקפאה, ללא נאמן (תוך שההנהלה הקיימת נותרת בתפקידה) הן שגרתיות בארצות הברית. הן מנוגדות למה שהיה מקובל בישראל טרם הופעת גישת ההבראה (לדוגמה, בחברה בפירוק - לעד יהיה מפרק). הרעיון המרכזי הוא שיש לתת לחברה הזדמנות להשתקם, לשמור על מפעלה, עובדיה ורכושה ולארגן את החזר החובות לנושים בדרך של הסדר במקום מימוש נכסים. חברות רבות יניבו תשואה רבה יותר לכל הצדדים המעוניינים (בראש ובראשונה לנושים) אם ימשיכו לפעול, או ימכרו או ימוזגו לתוך חברה אחרת, כ"עסק חי". מכירת נכסי החברה בנפרד (כפי שנעשה בפירוק) נוטה לאבד את הערך המוסף שיוצרת החברה כמכלול. מובן כי לעיתים לחברה אין סיכוי להבריא והדרך הנכונה עבורה היא פירוק, אך יש לבחון את האפשרות של הבראה בטרם החלטה על פירוק. כיום, חברות גדולות שנקלעות לחדלות פירעון מנותבות כמעט תמיד להבראה.
הליך הבראה רגיל נפתח בהגשת בקשה להקפאת הליכים. פירושה של הקפאת הליכים הוא שלא יהיה ניתן להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיקבעו על ידו; כדי שבית המשפט יקבל את הבקשה, עליו להיות משוכנע כי תהיה בהליך זה תועלת לחברה ומאידך אינטרס הנושים לא יפגע. כלומר, הקפאת הליכים היא יריית הפתיחה להליך הבראה. צו ההקפאה יכול להינתן במעמד צד אחד (לרוב, החברה החייבת עצמה), אך אם ניתן בדרך זו, על בית המשפט לקיים דיון במעמד הצדדים בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ-14 ימים מיום מתן הצו. הקפאת הליכים היא סעד חזק יותר מעיכוב הליכים (הקיים בשני הסוגים האחרים של הליכי חדלות פירעון). בהקפאה, גם הנושים המובטחים (בעלי שעבוד) אינם יכולים לממש את בטוחתם. הדין מטה את כפות המאזניים לעבר שיקום החברה ומצמצם את זכויות הנושים. עם זאת, הנושים המובטחים, אם נפגעו מהקפאת ההליכים, יכולים לבקש הגנה הולמת לבטוחתם.
בית המשפט רשאי למנות בעל תפקיד (נאמן) שיהיו לו הסמכויות שיקבע בית המשפט, לרבות ניהול החברה או פיקוח על ניהולה. הנאמן מקביל למפרק או לנאמן בפשיטת רגל. מחובתו לפעול לפי הוראות בית המשפט. אם לא מונה נאמן, החברה עצמה הופכת לבעלת אותן סמכויות וחובות כשל נאמן. במצב זה, החברה היא "חייב מחזיק" .
לבו של הליך ההבראה הוא תוכנית ההבראה. הבעיה העיקרית בגיבוש תוכנית הבראה היא הערכת שווי החברה (Valuation): ידוע מה היקף חובות החברה אך לא ידוע השווי האמיתי של נכסיה, כשהוא מהוון לתרחיש עתידי של הבראה מוצלחת. משווי נכסי החברה, הנקבע בפעולת ההערכה, נגזרות זכויות הנושים בהליך ההבראה.
ככלל, יש להגיש את התוכנית יחד עם הבקשה להקפאת הליכים אך אם ניתנה ארכה מבית המשפט, ניתן להגישה עד 120 יום לפני המועד שנקבע לסיום הקפאת ההליכים. לתוכנית ההבראה שני חלקים: האחד הוא חלק כלכלי-עסקי, המפרט את האופן בו החברה מתכוונת לארגן מחדש את פעילויותיה כך שתשתקם בהצלחה. האחר הוא החלק המשפטי, בו מפורטים השינויים בזכויות הנושים (כמו גם בעלי המניות) כלפי החברה. ככל שהחברה נמצאת בחדלות פירעון עמוקה יותר (הונה העצמי שלילי יותר), הנושים יקבלו אחוז גדול יותר מהון המניות של החברה. בדרך כלל, תוכנית ההבראה מגובשת על ידי הנאמן, בהיוועצות עם הנושים – שהרי לבסוף הם אלו שיכריעו.
לאחר שתוכנית ההבראה פורסמה לנושים, תכונס אסיפות של נושים כדי שיחליטו אם ברצונם לקבל את התוכנית. ההחלטה באספת הנושים חייבת להתקבל ברוב של 75% מערך התביעות המיוצג בהצבעה. כל אסיפות הנושים חייבות לאשר את התוכנית. עם זאת, גם אם התוכנית לא התקבלה באספה של קבוצה מסוימת, בית המשפט יכול לאשר את התוכנית תוך כפייתה על אותה קבוצה זאת, אם מתקיימים מספר תנאים מצטברים:
- רוב הערך המיוצג בכל האסיפות יחד הצביע בעד התוכנית;
- התוכנית הוגנת וצודקת ביחס לאותה קבוצת נושים מתנגדת;
- אותה קבוצה לא הייתה מקבלת תמורה גבוהה יותר בחלופה של פירוק החברה;
הערה: אם הקבוצה היא של נושים מובטחים, נקבע בתוכנית כי ישולם להם באופן מידי ערך החוב המובטח או תשלומים דחויים בשווי ערך החוב המובטח. כל הנושים מהקבוצות המתנגדות יהיו זכאים לקבל את מלוא נשייתם, כאשר אם תנאי זה לא מתקיים, נדרש כי בעלי המניות בחברה לא יקבלו מאום.
זאת ועוד, בית המשפט נדרש שלא לאשר כלל תוכנית הבראה, אם אפילו נושה מתנגד אחד ויחיד יקבל במסגרת התוכנית פחות משהיה מקבל בחלופה של פירוק החברה. חלוקת הנושים לאסיפות השונות נעשית לפי קיומו של אינטרס כלכלי זהה או דומה מאוד בין כל הנושים בקבוצה. בדרך כלל, פירוש הדבר הוא כינוס אספה של נושים מובטחים ואספה נפרדת של נושים בלתי-מובטחים, כאשר תיתכן גם אספת בעלי מניות.
לאחר שתוכנית ההבראה התקבלה באסיפות הנושים, יכול בית המשפט לאשר או לדחות את התוכנית. בית המשפט קובע זאת לפי מידת הצדק והישימות של התוכנית. בית המשפט יגלה נטייה חזקה לאשר תוכנית שזכתה לאישור אסיפות הנושים. אם התוכנית מאושרת, הרי החלק המשפטי שלה מחייב מעתה ואילך את כלל נושי החברה (או את אותם נושים שנקבעו בתוכנית).
אישור תוכנית ההבראה הוא קו הסיום של הליך חדלות הפירעון. לאחריו, החברה חוזרת לפעול במסגרת הדין האזרחי הכללי. זאת, כמובן, לצד הפעולות הנדרשות לפי תוכנית ההבראה, אלא שהתוכנית ניתנת לביצוע תחת הדינים הרגילים של אכיפת פסקי דין נגד אדם כשיר-פירעון.
הבראה יכולה להתנהל במתכונת של הבראה פנימית (הנדונה לעיל) או הבראה חיצונית. בהבראה חיצונית, מועברים נכסי החברה או מניות החברה לידי צד שלישי, שלא היה קשור בחברה לפני כן. צד זה (הרוכש) משלם תמורת המניות או הנכסים; התשלום מועבר לקופת ההליך ומחולק לנושים. בתמורה, החובות המקוריים נמחקים והרוכש זוכה בחברה נקייה מחובות. לחלופין, הרוכש עצמו הופך לצד ארוך-טווח לתוכנית ההבראה, כך שנוצרת מערכת יחסים בינו לבין הנושים המקוריים.
לעיתים, הליך ההבראה מתרחש מחוץ לבית המשפט. החייב והנושים מכינים הסדר, הקובע את הזכויות החדשות שיהיו לנושים כלפי החייב. אין כל מניעה שאדם יוותר, בהסכמתו, על חלק מהחוב כלפיו. אם 100% מהנושים הסכימו לשינוי תנאי החוב כלפיהם, אין צורך לעבור בבית המשפט, שכן התרחש תהליך חוזי טהור. הסכמה כזו נקראת הסדר חוב. מבחינה עיונית, היא אינה שייכת לדיני חדלות הפירעון.
עם זאת, לפעמים לא מושגת הסכמה של 100% מהנושים. במקרה כזה, לאחר שמוכן הסדר הנושים, ההליך עובר דרך בית המשפט, בנקודה אחת: הבאת התוכנית לאישורו של בית המשפט, כך שתחייב 100% מכלל הנושים, גם אלו שלא הסכימו או לא הגיבו להצעת ההסדר. כמו בהליך הבראה רגיל, על ההסדר להיות מאושר באסיפות נושים לפי סעיף 350(ט) לחוק החברות. מובן שבית המשפט נדרש לבחון את מידת הצדק והישימות בהסדר המוצע. בהסדרים כאלו, אין צורך לקיים הקפאת הליכים ולרוב לא ימונה בעל תפקיד מטעם בית המשפט. מבין השלבים הקלאסיים של הליך חדלות הפירעון, מתקיים רק שלב חלוקת הנכסים, קרי, החלת הזכויות החדשות כלפי החייב.
לסיכום, נראה כי הרפורמה הביאה בשורה גדולה לחייבים אשר סוף סוף יוכלו לראות אור בקצה המנהרה בזמן קצר יותר מאשר היה בדינים הקודמים ולכל היותר תוך ארבע שנים, בהנחה שהכל מתנהל כשורה, יוכל לזכות החייב, בהפטר המיוחל.
אשמח לסייע לכל אדם אשר חש כי נקלע לחדלות פירעון או חושש כי הינו עומד להיקלע למצב של חדלות פירעון .
ניתן ליצור עימי קשר או להשאיר פרטים ואשוב אליכם בהקדם בנייד 0559787961 לפרטים נוספים :