חוק הלאום / שרונית בן חמו, משפטנית
במאמר זה ברצוני לסקור את חוק יסוד: ישראל- מדינת הלאום של העם היהודי, או בשמו המקוצר ״חוק הלאום״, להבין את עמדותיו המשפטיות של החוק, הרקע ההסטורי של החוק ומה עמד לנגד עיני המחוקק בבואו לחוקק חוק זה.
הסעיף הראשון לחוק היסוד: קובע את עקרונות היסוד של החוק:
1) עקרונות יסוד.
(א) ארץ ישראל היא מולדתו ההיסטורית של העם היהודי, שבה קמה מדינת ישראל.
(ב) מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, שבה הוא מממש את זכותו הטבעית, התרבותית, הדתית וההיסטורית להגדרה עצמית.
(ג) מימוש הזכות להגדרה עצמית לאומית במדינת ישראל ייחודי לעם היהודי.
נראה על פניו שאין קושיה בשני הסעיפים הראשונים לסעיף 1 והקושי מתעורר דווקא בסעיף ג׳ לסעיף 1: מימוש הזכות להגדרה עצמית לאומית במדינת ישראל ייחודי לעם היהודי.
ידוע שבמדינת ישראל חיים יוצאי תרבויות ועדות שונות. מה עמד לנגד עיני המחוקק כאשר ייחד את מימוש הזכות הטבעית, התרבותית, הדתית וההיסטורית להגדרה עצמית לאומית דווקא לעם היהודי ולא לעם אחר.
נראה שהתשובה לכך נעוצה בהיסטוריה של העם היהודי. תורת ישראל מייחדת את ארץ ישראל לעם היהודי עם ישראל לאורך כל התורה. חורבן בית המקדש השני היה נקודת המפנה המשמעותית ביותר בהסטורית העם היהודי בו הוגלו בני-ישראל מארץ ישראל לארצות הגולה. לאחר מכן מלחמת העולם השניה, בשואה נרצחו ונספו מעל לשישה מליון יהודים, שארית הפליטה שהגיעה לארץ ישראל ולאחר מכן הקמתה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. כל אלו הם השורש העמוק הנטוע במימוש הזכות הטבעית, התרבותית הדתית וכאמור לעיל מימוש הזכות ההסטורית.
כל אלו הם גם המאפיינים להגדרה עצמית לאומית אשר יחודית דווקא לעם ישראל כעם היהודי ולא לעם אחר.
סעיף 2 מציין את סמלי המדינה.
סעיף 2 (א)לחוק מציין כי שם המדינה הוא ישראל. וכאן שוב אנו עדים למעשה למימוש זכות הסטורית (בראשית ל״ב, כ״ט)
״ויאמר לא יעקוב ייאמר עוד שמך כי אם ישראל".
דהיינו, שמו של יעקב הוחלף ע״י הקב״ה מיעקב-לישראל. שנים-עשר בניו של יעקב הם בני ישראל, הם שנים-עשר השבטים ( שמות א׳, א׳) ״ ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה״ וכידוע בני ישראל הם בני שנים-עשר השבטים הם עם ישראל. לפיכך הקשר ההדוק בין השם של אבי האומה היהודית יעקב אבינו לארץ ישראל אשר ניתנה לו מפורשות בתורה (בראשית כ״ח, י״ג)
״ הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך״ וארץ ישראל נקראה כך במשך כל הדורות עד עצם היום לפיכך המחוקק מביא את הדבר על הכתב מפורשות מה שברור וידוע מדורי דורות.
מן הראוי לציין, לאור האמורלעיל, שעל פי התורה לא כל מי שמצויין בתעודת הזהות שלו ״ישראלי״ הוא למעשה ישראלי. לפי האמור לעיל ישראלי הוא מבני ישראל, בניו של יעקב אבינו דהיינו יהודי, לכן טעות היא לציין שכל מי שהוא אזרח מדינת ישראל הוא ישראלי. ישראלי למעשה הוא יהודי, קיימת זהות מוחלטת בין יהודי לישראלי. לפיכך על פי התורה, בן כל דת אחרת שאינה הדת היהודית הוא למעשה אינו יהודי=ישראלי ומן הראוי שהמחוקק היה מציין את תושבותו/ אזרחותו בשם אחר.
סעיף 2(ב) לחוק מציין את צורתו של הדגל לבן שני פסי תכלת כשבמרכזו מגן דויד תכול.
חכמי ישראל הכירו את הבטוי "מגן דוד" וכבר בתלמוד הבבלי במסכת פסחים קי''ז, ב' מופיע השם: "מגן דוד" כשם של תפילה "בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מָגֵן דָּוִד".מצינו כי לברכת "מגן דוד" יש חשיבות רבה בברכות ובתפילה, ליד הבטוי "מגן אברהם" אשר גם לו חשיבות רבה. שני הביטויים "מגן אברהם" ו"מגן דוד" מתייחסים לקב''ה אשר מגן על אברהם ודוד, ושניהם מתבססים על פסוקים בתורה. בבראשית טו', א' אומר הקב''ה לאברהם: ״ אל תירא אברם אנוכי מגן לך״. ודוד המלך אומר לקב''ה בתהילים ג', ד': "ואתה יְיָ מגן בעדי" ובתהלים י''ח, ל''ו: ״ותתן לי מגן ישעך".
יש שכתבו שהמגינים של מלכי בית דוד היו בצורה של מגן דוד.
יעויין בדברי רבי אברהם חיים כהן זצ"ל (נין הסמ"ע זצ"ל. חי לפני למעלה מ-250 שנה) בספר ארץ החיים על תהלים (מזמור יח) שכתב, כי הנה היה חילוק בין מגיני מלכי ישראל למלכות בית דוד, כי למלכי ישראל היה מגן בעל שלש קצוות, ולמלכות בית דוד היה של ששה קצוות להורות שיש לה אחיזה במדת מלכות ומקבל שפע מן ששה קצוות ודוד הוא השביעי וכו', ע"ש. והחיד"א זצ"ל הביא דבריו בספרו דבש לפי (מערכת מ' אות לח), ע"ש.
ומצינו שסמל זה הוזכר בעוד מגדולי האחרונים, יעויין לרבי ניסים חיים משה מזרחי זצ"ל (חי לפני למעלה מ-250 שנה) בשו"ת אדמת קדש חלק א' (חלק אורח חיים סימן ה) שנשאל אודות מי שחלה בפניו, שנתפח צד אחד מפניו על ידי חולי שנקרא פאפירה, ורפואתו להשקיט הכאב והצער שרושמים בדיו על הנפח צורת מגן דוד, ורפואה זו שהיא דרך סגולה בדוקה ומנוסה.
וכן יעויין בדברי רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל בספרו לוחות עדות (אלטונא שנת שירה, דף עא) שכתב לבאר את זה שכתב צורת מגן דוד בתוך קמיע, וזה לשונו: ובא הציור מגן דוד שהוא סגולה ומעולה שבחותמת לכל הפגעים כאשר תמצא בספר רזאל ת"א וביחוד בעץ חיים להאר"י בשער יחודים וביחוד למקשה לילד שתבניתם ז' קצוות וכו', ע"ש.
וכן הוזכר סמל "מגן דוד" במשנה ברורה (סימן תק סוף ס"ק טו) בשם הפרי מגדים, שכתב שם: ולעשות נקב בחתיכת האפיקומן בפסח לתלותו נראה לדכלי עלמא מתר אפילו בסכין, ומכל מקום לעשות בו נקב עגול או משלש כמגן דוד יש להחמיר.
וכן ראה עוד בשו"ת אגרות משה חלק אורח חיים חלק ג' (סימן טו) שכתב, בדבר הפרוכת שיש עליו צורת מגן דוד אם יש בזה איזה חשש, הנה כפי שידוע זה מאות בשנים שעשו ציור מגן דוד על פרכות ועל מעילים ומטפחות ולא היה מי שיערער על זה.
בתקופת השואה, התחייבו כל היהודים בכל מקומות שלטון הנאצים יימח שמם לתלות על בגדיהם את ה"מגן דוד" (הטלאי הצהוב שבמרכזו המילה "יהודי" בגרמנית) כאות היכר וקלון. ה"מגן דוד" שימש גם כסמל לגאווה יהודית בזמן מלחמת העולם השנייה, כאשר ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל, קבע את ה"מגן דוד" כסמל הבריגדה היהודית.
סעיף 2 (ג) סמל המדינה הוא מנורת שבעת הקנים, עלי זית בשני צדדיה, והמילה ״ישראל״ למרגלותיה. גם בסעיף זה אנו עדים לביטוי העמוק להיסטוריה היהודית עוד מימי התורה. מנורת הזהב בעלת שבעת הקנים היא אחת מן הסמלים היהודים המפורסמים ביותר שהיתה מוצבת במשכן ולאחר מכן בבית המקדש, הכוהנים בבית המקדש היו מדליקים ומטפחים את נרותיה מדי ערב. תאור המנורה מופיע בספר שמות כ״ה, ל״א-מ. ובפרק כ״ז, י״ז-כ״ד. בספר שמות מתואר אוהל מועד, המשכן וצורת המנורה לפרטיה ומשקלה.
הרמב״ם בפירושו למשנה במסכת מנחות התייחס לצורת המנורה. ענפי הזית בצידי המנורה נועדו לסמל את השלום וגם סממן זה לקוח מהתורה (בראשית ח׳, י״א) ״ותבוא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ״. היונה ששלח נח בסיום המבול שבה כשבפיה עלה של זית כסמל לשלום ולחיים חדשים. הקשר היפה בין המנורה לעלה של זית, שיתכן ואף המחוקק לא חשב עליו ושעובדה זו פחות ידועה, את המנורה בבית המקדש היו מדליקים בשמן זית, זכות שהוענקה לזית בשל תפקידו בימי המבול ( מדרש ויקרא רבא, לא; מדרש תנחומא לפרשת תצוה, א).
סעיף 4 לחוק מציין כי עברית היא שפת המדינה ולה מעמד מיוחד. הסדרת השימוש בשפה הערבית במוסדות תהיה בחוק.
המחוקק נאלץ לעגן בחוק את מיקומה של השפה העברית במקום הראשון ורק אחר-כך את השפה הערבית בשל הנוהג הקודם לחוק,שהשפה העברית והערבית הופיעו ככמעט שוות בכל מוסד ממשלתי ממלכתי בשלטי חוצות ועוד. אך מן הראוי שבמדינת הלאום היהודי ״שפת המדינה״ תהיה שפתם של היהודים היא השפה העברית, מעמד המקובל בארצות רבות בעולם כדוגמת צרפת,גרמניה, והולנד שגם שם קיימים מיעוטים רבים אך שפת המדינה היא שפת הרוב. חשוב לציין שהשפה אינה נקבעת על פי רוב אלא על פי מהות לאום המדינה הלאום היהודי. מן הראוי לציין שבחוק אין בכדי לפגוע בשפה הערבית ובמעמדה כשפה נוספת או בציבור הערבי אלא החוק נועד לסמל באופן ברור את היותה מדינת ישראל כמדינת העם היהודי ששפתו היא עברית. ואפילו מציין זאת המחוקק בסעיף 4(ג) כי אין בסעיף זה לפגוע במעמד שניתן בפועל לשפה הערבית לפני תחילתו של חוק יסוד זה.
סעיף נוסף המעלה שאלה הוא סעיף 7 לחוק ״המדינה רואה בפיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי, ותפעל על מנת לעודד ולקדם הקמה וביסוס שלה״. האם מדובר בהתיישבויות והתנחלויות מעבר לקו הירוק? התנחלויות הם בדרך כלל באזורי תפיסה לוחמתית של צה״ל, ההתנחלויות הן מקור למחלוקות פוליטיות בישראל. בקהילה הבינלאומית מתייחסים להתנחלויות מעין אלה ככיבוש שטחים מאחר והם אינם מכירים בסיפוח הישראלי של שטחים אלו. אולם העם היהודי והמתנחל רואה בהתנחלות כמימוש זכותם של בני ישראל על ארץ ישראל והגנה על גבולות ארץ ישראל. המצווה הדתית היא המניע האידאלוגי ליישוב ארץ ישראל והגשמת הציונות. ארץ ישראל קטנה ככל שתהיה שייכת כאמור מימי התורה לבני ישראל וישובה ואי חלוקתה ומסירת חלקים ממנה לגויים מקדמת את הציונות. אם המחוקק התכוון בסעיף 7 להתיישבויות מעין אלו ובפיתוחם ערך לאומי ומתחייב בסעיף זה לעודד הקמה וביסוס שלה זהו סעיף שיעורר מלחמות פוליטיות רבות בעתיד מעצם היותו חוק יסוד. אולם כאמור לעיל, אפשר להבין את הרקע הדתי וההיסטורי לסעיף זה.
סעיף 8 לחוק היסוד מציין כי הלוח העברי הוא הרשמי ולצידו הלוח הלועזי. לוח השנה היהודי תחילתו בחודש תשרי בראש השנה ומציין את כל החגים והמועדים היהודיים. הסעיף בעצם טומן בחובו את ימי המנוחה של מדינת ישראל הם ימי המנוחה של העם היהודי, המועדים והחגים היהודיים החלים על כל תושבי המדינה היהודים והלא יהודים. כאמור לעיל לפיכך החגים הנוצריים או המוסלמיים למשל אינם ימי מנוחה במדינת ישראל.
סעיף 10 לחוק הוא למעשה המשך לסעיף 8 אשר מציין כי שבת ומועדי ישראל הם ימי המנוחה הקבועים במדינה. אך מדינת ישראל חולקת כבוד לתושבי המדינה שאינם יהודים ומאפשרת להם את הזכות לקיים את ימי המנוחה במועדיהם.
הכל כבר נאמר מתוך מתנגדי חוק הלאום; גזעני, פוגעני, בכיה לדורות, מפלה, בעייתי, כשל חינוכי ועוד.
חוק יסוד-ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי מעורר מחלוקות פוליטיות במדינת ישראל אולם ברור לכולי עלמא, מדוע הוקמה מדינת ישראל, על מנת שיהודים ברחבי העולם יופסקו להיות נרדפים בצורה אנטישמית ושבו כל בני ישראל לביתם. גם הקוראן וגם הברית החדשה מכירים בארץ ישראל כשייכת לעם היהודי. וכל תושב בארץ ישראל, שאינו יהודי ניתנת לו הזכות והכבוד לקיים את דתו במדינת היהודים בחופשיות ונראה שאין הסעיפים בחוק זה מהווים הפרעה או איום על קיומם של דתות אחרות במדינה.