ת"ק 36244-04-14 גינת ואח' נ' לוגסי
פסק הדין "בכמה משפטים":
הוזמן צלם לחתונת בני זוג, אך לטענת בני הזוג הצלם לא עמד בדרישות, מבחינת זמני הגעה, מיקום הצילום ומועד מסירת התמונות ועל כן דרשו פיצוי על סך 20,000 ₪ בגין עוגמת נפש. הצלם מנגד טען כי עמד בדרישות הזמנים, המיקום ולעניין מסירת התמונות, העיכוב הגיע מצד בני הזוג. השופטת פסקה לקבלת התביעה בחלקה וכי יש לשלם לצלם את יתרת התשלום בעבור עבודת הצילום, כאשר הוא מצידו יסיים להעביר לזוג את כל התמונות והאלבום. לעניין הפיצוי, קבעה השופטת כי לבני הזוג היה חלק בעיכוב בחירת התמונות, אך עם זאת, הצלם מסר את כל הצילומים בשנתיים איחור ולכן ישלם פיצוי של 1,500 ₪ בלבד בגין עוגמת נפש ו – 500 ₪ הוצאות.
ת"ק 36244-04-14 גינת ואח' נ' לוגסי
בית המשפט לתביעות קטנות באשקלון
בפני כבוד השופטת סביון כהן
התובעים: 1. מורן גינת
2. יורם לוגסי
נגד
הנתבע: עמוס גינת
1. עניינה של התביעה שלפניי, התקשרות שהתקשרו התובעים עם הנתבע, צלם במקצוע, לביצוע עבודות צילום ביום חתונתם של התובעים.
סיכום הדברים באשר לעבודת הנתבע הועלה על הכתב, כאשר סוכם, כי כנגד תשלום סכום של 7,000 ₪, יצלם הנתבע את אירוע חתונתם של התובעים ויספק להם תמונות וסרטונים, בהתאם למוסכם.
2. התובעים טוענים, כי כבר ביום אירוע החתונה, החלה מערכת היחסים שבין הצדדים להיעכר, כאשר התובעת ביקשה מהנתבע להגיע לסלון הכלות בשעה 11:00, בעוד שהנתבע סבר, כי מדובר בשעה מוקדמת מידי, והגיע בשעה 13:00.
לאחר מכן, הנתבע הסכים לצלם את התובעים רק באתר אחד, יער כרמיה, ולא היה מוכן לצלמם במקומות נוספים.
בהמשך, העביר הנתבע לתובעים דיסק של התמונות, על מנת שהתובעים יבחרו את התמונות המועדפות עליהם לאלבום. כעבור חודשיים, החזירו התובעים לנתבע את העדפותיהם ונמסר להם, כי האלבום יועבר לעיונם באמצעות הדואר האלקטרוני לאישור. התובעים לא קיבלו מייל ולא קיבלו את התמונות והגם שהוסיפו לשלם לנתבע מקדמות, הנתבע ניתק כל קשר עם התובעים ובהמשך אף סגר את בית העסק שלו ונעלם. באחת הפעמים פגשה התובעת את הנתבע, הוא הפנה אותה לבית עסקו, אך התובעת לא מצאה אותו.
לפיכך, עתרו התובעים בתביעתם לחייב את הנתבע למסור להם את העבודה ולחייב אותו בפיצוי בגין עוגמת נפש בסכום של 20,000 ₪.
3. הנתבע טוען, כי כבר ביום החתונה, נהגה בו התובעת באופן שאינו ראוי, הנתבע הגיע לסלון הכלות, בהתאם למוסכם, בשעה 13:00, אך הכלה לא היתה מוכנה והוא נאלץ להמתין, כאשר התובעת משוחחת עמו בתוקפנות. לאור עיכוב מצד התובעים, יצאו הצדדים לצילומי חוץ בשעה מאוחרת ולכן הספיקו להצטלם באתר אחד, שבו נוהגים חתנים וכלות רבים להצטלם. התובעת ציינה, כי היא מעוניינת להצטלם במקום אחר, אך לא הצביעה על מקום חלופי כלשהו.
באולם השמחות, התנהלו הצילומים כראוי והנתבע, אשר ראה, כי מצלמה אחת לא תספיק, הוסיף מצלמה נוספת, שעליה לא דרש כל תשלום.
בהמשך, התובעים העבירו לנתבע את תוצאות בחירתם רק כעבור חודשיים מיום שדיסק הצילומים נמסר להם, כאשר התובע מתנצל ומסביר, כי הוא לחוץ כספית.
לטענת הנתבע כאשר פגש את התובעים, אמר להם כי האלבום מוכן במחשב ויש לאשרו, אך התובעים לא הגיעו לקחת את החומר.
4. במהלך הדיון שהתקיים, עמד הנתבע על כך שהעיכוב שחל היה בשל העובדה שהתובעים לא הגיעו אליו על מנת לשלם את יתרת התמורה בגין העבודה, כאשר התובעים נותרו חייבים לו סכום של 3,600 ₪, ואילו התובעים עמדו על כך שהנתבע "משך", אותם, כשהוא אינו מבצע את עבודתו.
בתום הדיון, הוסכם בין הצדדים, כי הנתבע ישלים את עבודתו וימסרה לידי התובעים, כשהתובעים יפקידו בקופת בית המשפט את יתרת הסכום המגיעה לתובע מתוך תמורת העסקה ולאחר מכן ינתן פסק דין בתובענה. ואמנם, הצדדים הודיעו, כי העבודה הושלמה ונמסרה.
5. לאחר ששמעתי טענות הצדדים, הגעתי למסקנה, כי יש מקום לקבל את התביעה בחלקה.
מצאתי מקום שלא לפסוק לתובעים פיצוי כלשהו על ההתנהלות ביום החתונה עצמה.
בהסכם שבין הצדדים לא נמצא סימוכין לכך שעל הנתבע להתייצב בשעה 11:00 על מנת להתחיל בצילומים וגם לא ראיתי, כי נגרם נזק כתוצאה מכך שהנתבע הגיע רק לסמוך לשעה 13:00, כאשר בפועל, יצאו הצדדים מסלון הכלות בשעה מאוחרת יותר.
זאת ועוד, שעה שלא סוכם מראש היכן יבוצעו הצילומים, אין לבוא אל הנתבע בדרישות בעניין זה.
6. אשר לעיכוב בהמצאת הצילומים, הרי שמדובר בעיכוב בן למעלה משנתיים ימים, כאשר התובעים נישאו בחודש אוגוסט 2012.
בתחילה, נראה, כי גם לתובעים לא אצה הדרך לשם קבלת הצילומים בהקדם והם עיכבו מצידם את בחירת התמונות למשך למעלה מחודשיים ימים.
לעומת זאת, נראה לי בלתי סביר, כי עד חלוף למעלה משנתיים, לא הומצאו הצילומים.
7. על פניו, חלק מהאיחור נובע ממחדל של התובעים, אשר לא פנו אל הנתבע, גם כאשר כבר שוחחו עמו. התובעת מתארת, כי פגשה את הנתבע לאחר שזה לא אותר והנתבע הפנה אותה אל הכתובת שממנה הוא מבצע את עבודתו. נראה, כי התובעת, אשר לא איתרה את הכתובת האמורה, לא פעלה די על מנת למצוא אותה, כשהנתבע מסביר במהלך הדיון, כי מדובר בכתובת שהיא גם כתובת מגורים.
בהקשר זה אציין, כי עצם השיחה האמורה בין הצדדים מלמדת, כי התובעים היו מעוניינים בתמונות ולא הקושי הכלכלי, כטענת הנתבע, הוא זה שגרם להם שלא לסיים את העסקה.
8. מנגד, הנתבע לא טרח ליידע את התובעים, כלקוחותיו, על כי העתיק את כתובת עסקו, על מנת שיוכלו לסיים את ההתקשרות עמו.
גם אם היתה בין הצדדים אי הבנה וכטענת הנתבע, לא שלחו לו התובעים אישור סופי של התמונות, היה מצופה מהנתבע, כבעל מקצוע, לברר מדוע לא נשלח האישור הסופי והאם אין מדובר באי הבנה בין הצדדים.
9. בנסיבות אלו, הנני סבורה, כי התובעים זכאים לפיצוי בגין העיכוב במסירת התמונות וסרטי הצילום, כשעיקר הפיצוי הינו בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים עקב העיכוב במסירת התיעוד.
בשים לב להתרשמותי, כי גם התובעים לא מיהרו לקבל את התמונות וגם תביעתם הוגשה כעבור זמן, מצאתי מקום להעמיד את גובה הפיצוי בגין העיכוב על הסכום של 1,500 ₪.
10. אני מחייבת לפיכך את הנתבע לשלם לתובעים את הסכום של 1,500 ₪.
כן אני מחייבת את הנתבע בהוצאות התובעים בסכום של 500 ₪.
המזכירות תחזיר לתובעים מתוך סכום הפיקדון שבתיק את הסכום של 2,000 ₪ ויתרת הסכום תועבר לנתבע.
זכות בקשת רשות ערעור תוך 15 יום.
ניתן היום, כ"ד חשוון תשע"ה, 17 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים. סביון כהן, שופטת.